שאלות מתוך הראיון עם אסתר גולן
מה קרה להוריך בזמן שחיית באנגליה?
את אומרת שלא ידעת מה קרה באושוויץ עד למשפט אייכמן. אבל כל הזמן הזה, מה חשבת שקרה לאמך?
מתי הפסקת לחשוב על עצמך כעל פליטה?
מה לדעתך ההבדל בין עולה לבין פליט?
סיפרת לי קודם שהרגשת כמו קורבן עד שהגעת לכאן.
איזו חוויה זו היתה עבורך, להגיע בסופו של דבר לכאן, למה שהיום הוא מדינת ישראל?
מתי התחלת לעסוק בפעילות בין-דתית?
למה היה לך חשוב לעסוק בפעילות בין-דתית?
אז כשהגעת לירושלים נהיית מעורבת יותר?
האם את חושבת על הפעילות הבין-דתית שלך כעל פעילות שלום?
האם תוכלי לומר לי למה המפגשים האלו עם ה'אחר' חשובים כל כך?
האם תוכלי לספר על פעילויות שלך שהיית מתארת כמפגש עם ה'אחר'?
מה את עושה בפרויקט ההקשבה האמפתית?
מי עוד פעיל איתך בפרויקט ההקשבה האמפתית?
מתחילת האינתיפאדה, האם היית בגדה המערבית?
אם נתעלם לרגע מן ההגבלות שאוסרות עליך לנסוע לגדה המערבית, האם את רוצה לנסוע לשם?
האם את עדיין מרגישה שיש אפשרות להמשיך בדו-שיח עם האנשים שנהגת לשוחח איתם?
האם את מרגישה שהוא עדיין יקבל אותך בברכה אם יותר לך להגיע?
אבל אין לו שליטה על ההחלטה של הצבא אם לאפשר לך לנסוע לגדה או לא.
בואי נדבר על המסע לאושוויץ. כששמעת על כך לראשונה, מה חשבת על הרעיון?
כששמעתי על כך לראשונה חשבתי שזה רעיון יוצא דופן ביותר.
האם היו לך ספקות לפני שיצאת למסע לאושוויץ עם אזרחים ישראלים יהודים ופלסטינים?
האם נוצרו קשרי קרבה אישיים בתוך הקבוצה?
האם תוכלי לספר לי על אדם מסוים שאיתו היתה לך חוויה משמעותית במהלך המסע?
האם מישהו מבני משפחתך או ידידיך חשב שלא כדאי שתצאי למסע הזה?
איך משפיעה הדתיות שלך על המעורבות שלך?
איך את מאפיינת את הדתיוּת שלך?
לו היית יכולה להגיע לקהל בינלאומי אחד, איזה קהל הוא החשוב ביותר, כקבוצה שעשויה להשפיע או לעזור כאן?
מה הן לדעתך התפיסות השגויות ביותר של אנשים שמגיעים לכאן מחו"ל?
מה בסיפור שלך מדהים אותם במיוחד?
אנחנו מקווים שהאתר שלנו יגיע לאנשים רבים.
בתוך החברה הישראלית, מה הן לדעתך חלק מן התפיסות המוטעות בנוגע לסוג המפגשים שאת משתתפת בהם?
את חושבת שתראי בחייך סוף למצב הזה?
מה לדעתך יעזור לסיים את הסכסוך?
כשאת אומרת שמישהו צריך לעזור לפלסטינים, את מתכוונת לארגונים בינלאומיים?
בעבודה שאת עושה, מה נחשב לניצחון קטן?
בשביל מישהו שלא מתמצא בסכסוך, למה את עושה מה שאת עושה?
האם יש לך ספקות כלשהם לגבי האפקטיביות של פעילותך?
האם המעורבות שלך בפעילות בין-דתית שינתה את היחסים שלך עם הקהילה שלך?
האם את חושבת שיש איזה סוג של כוח נפשי שנחוץ, בנוסף לידע, כדי לעסוק בעבודה בין-דתית?
ספרי לי על כמה מן ההבדלים התרבותיים שדיברת עליהם.
איזו שפה אתם מדברים בקבוצת המפגש הבין-דתי?
איפה [הילדים והנכדים שלך] למדו ערבית?
את חושבת שזה דבר נדיר שאת מעורבת בקבוצות ובמפגשים כאלה?
האם את מוותרת על משהו כדי לעשות זאת?
האם את משלמת מחיר אישי על הפעילות הזאת?
האם את זוכרת פעם שמישהו אמר או עשה משהו ששינה את אופן המחשבה שלך?
מה הם כמה מהדברים החשובים ביותר שלמדת בקבוצות האלה?
כשאת מדברת על תורתו של לוינס על קבלת אחריות על האחר, מה זה אומר?
איך, לדעתך, פחד משפיע על המפגשים האלה?
אבל בקונפליקט בכלל, איזה תפקיד יש לפחד, לדעתך?
מהו, לדעתך, הדבר החשוב שיש להשיג כאן למען העתיד?
מה לדעתך נחוץ כדי להגיע למצב של 'חיה ותן לחיות'?
מה הן לדעתך התפיסות המוטעות המושרשות ביותר של אנשים מבחוץ לגבי מה שקורה כאן?
האם תוכלי לספר לי מה קרה כשנכדך נהרג, ואיך עמיתיך בקבוצות הבין-דתיות הגיבו?
האם מות נכדך גרם לך אי-פעם לחשוב שאין טעם להמשיך בפעילות הבין-דתית?
