« מפתח נושאים

היסטוריה

פרופ' דן בר-און ז"ל
PRIME המכון לחקר השלום במזרח התיכון לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הרעיון שלנו היה לבנות שני נרטיבים שיהיו רווחים בציבור לאורך זמן, הרבה אחרי שיהיו פה שתי מדינות. אנחנו דוגלים ברעיון של שתי מדינות. הרעיון היה להכין את התלמידים לקבל את זה שיש שתי גישות למה שקרה כאן. למשל, עבור הפלסטינים, הצהרת בלפור היא הפעם הראשונה שבה אין הכרה בזכויות שלהם. עבור היהודים הישראלים, זו הפעם הראשונה שהקהילה הבינלאומית הכירה בזכותם לבית לאומי כאן. הדברים האלה לא ישתנו גם אם יהיה פתרון פוליטי.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

חולוד בדאווי
האגודה לזכויות האזרח בישראל, תעאיוש, קואליציית נשים לשלום, בת שלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אני חושבת שכל אומה חוששת לקיומה, אבל האופן שבו הישראלים התמודדו עם העניין יצר מחסום פסיכולוגי שמונע התמודדות עם העובדות בשטח. הם מרגישים צורך מתמיד להזכיר לעצמם כל הזמן את הפחדים האלה. מדיניות וחינוך ישראלים מתרכזים באסון שפקד אותם. זה גורם לתחושת איום ולכן הם פוחדים כל הזמן מה"עולם הערבי", אותו הם מתקשים לתפוס בתור משהו אחר מלבד אויב. זה לא שהפחדים שלהם לא לגיטימיים. לי בתור פלסטינית יש גם פחדים משלי; עברתי את הנכבה, הנקסה, הכיבוש וניסיונות – כושלים – למחוק את זהותי, אבל העבר שלי לא כולא אותי. צריך להמשיך הלאה.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

מאיר מרגלית
הוועד הישראלי נגד הריסת בתים לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ [באל בוסתן מתנהל] מאבק בין דוד המלך לבין פח'רי אבו-דיאב, יושב ראש ועד הפעולה של תושבי סילואן, על השאלה של זכות ראשונים ולמי יש זכות להיות פה: העצמות של דוד המלך או הבית של פאחרי אבו דיאב? המאבק הוא בין ההיסטוריה היהודית להווה הפלסטיני. הבעיה היא שבמאבק הזה בין ההווה לבין העבר מקריבים לנו את העתיד. אני מבין אנשים שאומרים שהמקום הזה חשוב לעם היהודי, אבל מה לעשות שגרים פה היום אלף אנשים; עם כל הכבוד למה שמתחת לפני לאדמה אני עדיין מעדיף את מה שמעליה! צריך להיזהר כששואלים על שורשי הסכסוך כי השאלה הזאת מכשילה אותנו כל הזמן. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פרופ' דן בר-און ז"ל
PRIME המכון לחקר השלום במזרח התיכון לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הפרויקט הראשון הוא פיתוח ספר לימוד עבור בתי ספר, בשיתוף עם מורים פלסטינים ישראלים ושני היסטוריונים. הצענו לבדוק תאריכים מתולדות הסכסוך... בתחילה בחרנו שלושה תאריכים: 1917 – הצהרת בלפור, 1948 והאינתיפאדה הראשונה (1987). כל מורה היה אמור לכתוב את הנרטיב הלאומי שלו לגבי התאריכים, אחר כך הם קראו את הנרטיבים אחד של השני, העירו הערות ושאלו שאלות. בסוף, הדברים נכתבו בתור שני נרטיבים נפרדים. על כל מורה מוטל ללמד את שני הנרטיבים בשפה שלו, כדי להעלות את המודעות בקרב התלמידים וכדי לגרום לתלמידים להכיר בעובדה שיש נרטיבים שונים ולכבדם, וללמד שאין גרסה אחת שהיא נכונה ולגיטימית. זה לא שאחד הוא העובדות והשני הוא תעמולה, כפי שהציבור סבור. יש שתי פרספקטיבות, שתי תפיסות של המאורעות בתולדות הסכסוך.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אסתר גולן
אגודת המפגש הבין דתי לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אימי אמרה, "כל עוד יש עתיד יש תקווה". אז ככה אני חיה. תראי, צרפת ואנגליה היו אויבות מושבעות, והן נלחמו מלחמה אחת אחרי השנייה מאות שנים. איש לא האמין שיהיה שלום; במלחמת העולם הראשונה הן אכלו אחת את השנייה, ותראי מה קרה אחרי מלחמת העולם השנייה. אותו דבר לגבי גרמניה ופולין. אז יש דברים ברמה גיאו-פוליטית רחבה יותר שהשתנו באופן שאיש לא ציפה לו. אז אם זה קרה שם, למה שזה לא יקרה כאן?”  [מעבר לקטע בראיון המלא]