« מפתח נושאים

משפחה

סלווא אבו לִבּדה
דיאלוג על הדרך (Dialogue on the Road) לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אני לא רוצה לאבד את בני. איבדתי את אחי וזה מספיק. אני רוצה שהבן שלי יגדל ויתחנך. אני עדין חושבת על אחי, מה היה אם הוא היה בחיים, עם משפחה וילדים. עד היום אימא שלי מתאבלת עליו. הוא אומנם מת בשנת 1979 אבל היא עדיין שומרת בגדים שלו בתיק ומדי פעם מוציאה אותם, מסתכלת. למה? לא מגיע לה לראות את בנה גדל ובונה את חייו?”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

מאיר מרגלית
הוועד הישראלי נגד הריסת בתים לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ קודם כל אני מפחד [בגלל שהילדים שלי יתגייסו]. אני בהחלט מפחד משירות צבאי. שנית, אני מכבד את החלטתם. שלישית, הייתי רוצה שהם יסרבו. אני מבין את הלחץ שהם נתונים לו. בגיל הזה, כשאתה גדל במקום כמו ירושלים, ללחץ החברתי יש השפעה מכרעת, ואני לא יכול להגיד להם שיתחילו כבר היום לשלם את המחיר, להוציא את עצמם מן הכלל, לריב עם החברים, הכל כדי להיות סרבנים. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אילת שחק
העמותה להנצחת בת-חן שחק ז"ל, חוג ההורים- פורום המשפחות השכולות לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ בתנו בת-חן נהרגה בידי מחבל בדיזנגוף סנטר בתל אביב בשנת 1996, בדיוק ביום הולדתה ה-15 לפי התאריך העברי. היא נולדה בפורים ונהרגה בפורים. היום שהיתה בו שמחה כפולה – פורים ויום הולדתה של בת-חן – הפך ליום עצוב מאוד. בשבילנו התהפך הפור. בת-חן נולדה בפורים ונהרגה בפורים אז אין יותר פורים בבית. במקום משלוח מנות החברים שלנו הביאו אוכל לשבעה. עופרי ויעלה לא מתחפשים ולא הולכים למסיבות, למרות שבשנתיים האחרונות יעלה התחילה ללכת קצת למסיבות, עופרי עדיין לא. התקופה הזאת קשה, של פורים.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

יועאד שביטה
Building Bridges for Peace (בניית גשרים לשלום), רעות-סדאקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אני כן רוצה להגיע למצב כזה, ולכן אני לא יושבת בבית ולא עובדת ולומדת לפסיכומטרי. אני רוצה שהמצב הזה ישתנה. אני בסך הכל בת תשע-עשרה; סבתא שלי בת שמונים והיא חוותה את הנכבה כולה.וסבתא שלי עדיין מוכנה לקבל את מה שאני עושה [חיה בקומונה עם יהודים ישראלים]. אולי לא את זה שאנחנו גרים בנים ובנות, ואת זה שאני גרה מחוץ לבית, אבל כן זה שאנחנו עובדים בעניין הזה, שיש יהודים שמגיעים אלינו הביתה, שהולכים להפגנות; היא בת שמונים, גרשו אותה מהכפר שלה והיא יכולה לקבל את זה! "תעשו את זה", ככה היא.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

מאיר מרגלית
הוועד הישראלי נגד הריסת בתים לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ ילדים שלי היו אז בכיתה ח'-ט'. הם אמרו לי, "אבא, אמרו שאתה עוזר למחבלים". זה שבר אותי לגמרי. גם אם הם מבינים שלא, גמרנו. זה נדבק אליך ומלווה אותך והילדים צריכים להתמודד עם זה שאומרים להם, "אבא שלי אמר שהוא קרא בעיתון שאבא שלך משתף פעולה עם מחבלים." זו אולי דוגמא קיצונית, אבל היא בכל זאת מדגימה את המחיר שאתה משלם כשאתה הולך עם דעותיך עד הסוף, כשאתה לא מעגל פינות.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

סלווא אבו לִבּדה
דיאלוג על הדרך (Dialogue on the Road) לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ גדלתי במשפחה מסורתית מאוד ולימדו אותנו שהאדמה היא הנפש, ואחי מת למענה. אנחנו חולמים לחזור לביתנו. אבי מת כאן, אבל תמיד דיבר איתנו על הבית והפרדסים. חלמנו איתו את החלום שלו, ועד היום אני מספרת לילדים שלי על בית המשפחה ביפו. אנחנו מעבירים זאת מדור לדור; לעולם לא נשכח.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

ג'ורג' סעאדה
חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ היינו משפחה קרובה. אנחנו כל כך מתגעגעים למעשים שעשתה, לתנועות שלה, לאהבתה לאנשים. היא אהבה לשחות, אהבה מוסיקה, ניגנה בפסנתר ואפילו השתתפה בחגיגות המילניום למרות שהייתה רק בת 12. היא למדה עברית. היא הייתה מאוד פעילה והיו לה המון תחביבים. היא גם הייתה תלמידה טובה, והייתה אהובה על חבריה, מוריה והמנהל. אני מתאר לעצמי שכולם מתגעגעים אליה, אבל אני יודע שאנחנו לא יכולים לשנות את המציאות שאנחנו חיים בה. אפשר רק לקוות שאהבתנו כלפיה וכלפי שאר האנושות תביא שלום כדי שמשפחות ואימהות אחרות יוכלו לטפל בילדים שלהן ולא לחוות את הקשיים ואת הכאב שאנחנו חווינו.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

ד"ר ח'ולוד דג'אני
הקמפיין העממי לשלום ולדמוקרטיה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אמרתי ל[בתי] פעם שאנחנו הולכים לפגישה למען השלום, והיא אמרה לי: "אימא, אל תשלי את עצמך. את לא פועלת למען השלום אלא לקראת כניעה". היא היתה אז בת שמונה. היא איתגרה אותי. השלום שאנחנו פועלים למענו צריך להיות שלום אמיתי, שלום של אמיצים. אנשים צריכים להשתכנע שהשלום עונה על רצונותיהם. אנשים חושבים ששלום פירושו כניעה. התגובה של הבת שלי טבעית, היא חיה בצל האנתיפאדה והאלימות. היא חשבה: "על מה את מדברת?"”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

ד"ר ח'ולוד דג'אני
הקמפיין העממי לשלום ולדמוקרטיה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הפעילות לקידום השלום לא קשורה רק לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אנחנו פועלים לקידום השלום כחינוך תרבותי או חברתי. החברה שלנו מגיבה לדיכוי, לסבל, למשברים בכלכלה ובחברה ולבעיות הנוכחיות. מבחינה פסיכולוגית אנשים נוטים באופן בלתי מודע לפעול מתוך עמדת הגנה. היעדר חינוך לשלום משפיע על ההתנהגות היומיומיות של ילדים ועל ההתפתחות הרגשית והפילוסופית שלהם. לפני עשרים או ארבעים שנה, החינוך החברתי והחינוך בבית שלאורם גדלנו היו שונים מאוד מאלה של היום. הסיבה היא שהנסיבות השתנו, הנסיבות ברחוב, במשפחה ובחברה. לכן הפעילות להעלאת המודעות לחינוך לשלום הכרחית. צריך ליישם את החינוך לשלום כדרך חיים ולשלבו בהתנהגות ובדיבור. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

יועאד שביטה
Building Bridges for Peace (בניית גשרים לשלום), רעות-סדאקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ נולדתי בטירה. המשפחה שלי מצד אבי באה מכפר שתושביו נעקרו ב-1948, מכפר קטן, מִסְכֶּה, ליד טירה. אני חושבת שהכל התחיל שם. כלומר,בטח לא ידעתי בגיל שנה שאני בת למשפחת עקורים, אבל כשגדלתי התחלתי להבין את זה. גם המשפחה שלי התחילה לעסוק בזה, מהסיבות האלה. אני גם בת של שני אנשים שהם יחסית פעילים בנושא הזה. אימא שלי מאד פעילה.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איתמר שפירא
לוחמים לשלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אנשים הגיעו לתערוכה ודיברו עם ההורים שלהם וסיפרו להם מה קרה. הורים לרוב אומרים, "מה פתאום, יורמי שלי בחיים לא היה עושה דבר כזה". אני מכיר לא מעט הורים כאלה ואני מכיר בדיוק מה "יורמי" עשה. נכון שבבית הוא באמת ילד טוב ונחמד, אבל כשיש לו כוח והוא עייף ומעצבנים אותו, אז הוא קצת משתנה. זו לא צריכה להיות עצבנות גדולה כדי לתרום לתחושת השפלה מתמשכת, כי "יורמי" הזה היה בשטחים רק שנתיים אבל אז החליף אותו "יואבי" וכולם, במשך 40 שנה, גורמים לאוכלוסייה שלמה להרגיש מושפלת, עד שבסופו של דבר הפלסטינים הגיעו למאבק הזה.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

עלי אבו-עוואד
חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות, "אל טריק" (הדרך) לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ באינתיפאדה הנוכחית נקשרתי לסכסוך באופן שונה. נפצעתי קשה ברגל מירי מתנחל, ואחי נהרג בידי חייל ישראלי בצורה לגמרי לא אנושית ובלי כל סיבה .החייל ירה בראשו של אחי ממרחק 70 ס"מ רק בגלל שהוא דיבר איתו. זאת בכלל לא התנהגות אנושית. באותו זמן, אחי יוסף לא ידע שהישראלים הוציאו תקנה חדשה .הוא לא ידע שאסור לו לפתוח את הפה. אנחנו אמורים לשתוק. אחי הפר את ההוראה ומאז החלטתי לא לשתוק יותר. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אסתר גולן
אגודת המפגש הבין דתי לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ העניין הוא שכשאמי כתבה שאבי מת היה לי משהו מוחשי, היה לי מכתב, בכיתי. אבל בגלל שלא ידעתי מה קרה לאמי, ראיתי אותה בעיני רוחי עדיין עם הפרטיזנים, אולי, או מסתתרת או משהו. ילדתי ילדים, אחד אחרי השני, ואנחנו נאבקנו לשרוד. לא היו לנו ספרים [על השואה], ולא היה לנו אף אחד לדבר איתו. קשה להסביר את זה. היה הרבה עצב, ואני סבלתי מדיכאון. אבל בסופו של דבר, בזמן משפט אייכמן לא יכולת לא לשמוע, כי זה היה בעיתונים, זה היה ברדיו, כולם דברו על זה, אבל זה היה מאוד לא אישי. זה לא היה על אימא שלי, זה היה על אנשים אחרים. כך שזה לקח זמן. אני לא יכולה לומר לך מה חשבתי כי אני לא יודעת. דברים שלא מתועדים אני לא זוכרת. אבל אני יודעת שבכיתי הרבה, את זה אני כן יודעת. שנים סבלתי מדיכאונות עמוקים”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

מיכל זק
בית הספר לשלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ ברמה האימהית: נהייתי ממש מגוננת יתר על המידה. אבל עכשיו די כבר, הפסקנו. עכשיו הפכתי להיות דטרמיניסטית לחלוטין. בשנתיים הראשונות ממש לא נתנו לילדות לזוז; לא נתנו להם ללכת לשום מקום והן לא הלכו לשום מקום. היינו הולכים פעם בשבוע להפגנה וחוזרים וזהו. זה היה המקום היחיד שהרשיתי להם ללכת אליו. הלכנו כל שבוע, כל שבוע, קנינו פלאפל או פיצה, וזה היה הבילוי. אחר כך נשברתי, החלטתי שהכל מאלוהים... לא בידיים שלי.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איתמר שפירא
לוחמים לשלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ בשוברים שתיקה הרעיון המרכזי הוא שיש קשר שתיקה פנימי שמתחיל בחייל עם המשפחה שלו. אף אחד לא חוזר הביתה ואומר בדיוק מה הוא עשה: כמה אנשים הוא הכה, ואם הוא הרג, כמה הוא הרג ואת מי הוא הרג, כמה בתים הוא פוצץ. זה משהו שנשאר בין חייל לחבריו; קשר השתיקה יותר עמוק בין החייל לבין עצמו כי הוא לא חושב על מה שעשה. אנשים מגיעים לכל מיני מצבים תוקפניים כי אתה שולט ובעל כוח אבל אתה גם עייף ומתוסכל וסתם ילד. יש קשר שתיקה בחברה לגבי הדברים שמופיעים בעיתונים, המעט שמגיע לעיתונים. יש קשרי שתיקה אחרים, אבל אלו העיקריים. אנחנו רוצים להוציא את זה החוצה.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

נאצר לחם
חדשות מען, טלוויזיית בית-לחם לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ פעם היה לי חזון אבל עכשיו כבר אין לי. בושה לומר שאני לא יודע? אני לא יודע. הלוואי וידעתי, אז הייתי יכול להסביר לילדים שלי. השאלות הקשות באות מהילדים שלי. יש לי תאומים בני 13 והם שואלים, "אבא, ומה עם ישראל?" אני שותק כמו חמור, לא יכול להסביר להם כי זה כואב לי. אני לא יודע מה להגיד לבן שלי - שימשיך ויקים משפחה או שיפסיק; שיש תקווה שהעם הישראלי יחליט או שהגנרלים ימשיכו להחליט; דן חלוץ יחליט או שאת תחליטי, או החברים שלי בחברה הישראלית, העיתונאים.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]