« מפתח נושאים

זהות

איתמר שפירא
לוחמים לשלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ כשישראלי מדבר עם קהל פלסטיני הוא יכול לספר על הצד שלו ולהראות את הזווית שלו, לספר שהוא, הישראלי, גם היה לוחם, "כמוכם", ככה הוא יגיד לקהל שלו. אם אני מדבר עם ישראלים או בבית ספר ישראלי, אני מדבר עם אותם ילדים שרוצים להיות גיבורים ולהגיע לסיירת מטכ"ל. אולי הדובר, שהיה בסיירת מטכ"ל, יאמר, "לאו דווקא תהיה כזה גיבור שם". ילד יכול להקשיב לו, או לי, כי אנחנו לא אימא שלו... אנחנו מייצגים כביכול את המאצ'ו שבקונצנזוס, מתחברים לתחושה שלו ש"אני גם רוצה להיות כמוהם", להם אפשר להקשיב. בגלל שהדוברים הישראלים והפלסטינים באים יחד, הילדים יכולים להקשיב לאויב, לראות את האויב, את האיש המסוכן והנורא שבדרך כלל נצלב בחברה הישראלית.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

ד"ר ח'ולוד דג'אני
הקמפיין העממי לשלום ולדמוקרטיה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אנחנו [הפלסטינים] סובלים ברמה הגלובלית, האזורית, הלאומית והאישית. כולנו סובלים; סובלים מהגבולות וסובלים כשאנחנו תובעים הגדרה עצמית, שהיא למעשה זכות טבעית. יש פחד, סבל, אובדן, כאב, שהידים, מוות, חוסר יכולת וחולשה מסויימת, וגם פירוק, לאו דווקא מנשק אלא מהדברים היומיומיים שמספקים ביטחון ויציבות. כל הגורמים האלה יצרו אתגרים עצומים לפלסטינים. הם צריכים להתמודד עם האתגר מילדות וכך צמחו אנשים יוצאי דופן. האתגר הזה העניק לחייהם משמעות שונה מחיי שאר האנשים בעולם. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שלמה זגמן
ציונות דתית ריאלית, מוזאיקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ האזור [שבו גדלתי] נמצא מעבר לקו הירוק, למרות שההתיישבות בגוש עציון התחילה לפני קום המדינה. נקנו שם אדמות בצורה חוקית, אדמות טרשים, והוקמו בזמנו יישובים בעלי אוריינטציה חקלאית. בשנת 1948 הגוש נפל ומאז 1967 סיסמת המועצה האזורית היא 'ושבו בנים לגבולם'. אנשים גדלים שם על המורשת הזאת של היאחזות בקרקע, שיבה ליישובים, לאדמות, לארץ שהיא שלנו. יש שביל, תוואי, שנקרא 'דרך האבות', הדרך שאברהם הלך מבאר שבע להר המוריה. מלמדים אותך להרגיש חיבור דתי למקום הזה. בגיל יותר מאוחר זה מתחבר לתודעה פוליטית ובאופן טבעי למפד"ל ולמפלגות הימניות, שרואות בשיבת ציון תהליך היסטורי של חזרה של עם לארצו. למרות הבעייתיות בכך שחיה שם אוכלוסייה ערבית, רואים בה [באוכלוסייה הערבית] מכשלה שצריך להתמודד איתה אבל בשום אופן לא משהו שיכול לחייב ויתור על התהליך הזה, על הזכות הזאת.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

קיטי כהן
הפולקלור של האחר - המכון לחקר דת ועדות בישראל לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הקושי גדול נוסף ביחסי שלום - אם אדם רוצה דיאלוג אמיתי ושלום אמיתי, חשוב מאוד שהוא או היא ירגישו בטוחים מספיק לעמוד ולהגיד, "אני יהודיה, אני ישראלית; ואתה מוסלמי, או אתה נוצרי, או אורתודוקסי, או קתולי, או ארמני, או פלסטיני." חשוב מאוד לקבוע מאיפה באנו ולא לומר, "אני ישראלית שרוצה שלום ולכן אני מוכנה לוותר על הנרטיב שלי. לי אין נרטיב", כאילו שלי אין סיפור, שפה, תרבות. כאילו שאני חייזר שהגיע מכוכב אחר למזרח התיכון, שהוא שטח מוסלמי קדוש ולי אין פה כלום, לי אין שורשים פה. זה לא תורם לשלום.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

נאצר לחם
חדשות מען, טלוויזיית בית-לחם לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ פעם חשבתי שאתרגם דברים שקשורים למה שהגרמנים, הנאצים, עשו ליהודים. חשבתי על זה לפני שנתיים ואמרתי לחברים שלי, "מה זה יזיק? שהפלסטינים יידעו שגם היהודים סבלו, שהיטלר פשע נגדם מאוד." אמרו לי, "אתה יודע מה אתה אומר? שזה לא ייקרה?" זה לא ייקרה פה, חס וחלילה. חשבתי על העם שלי, אני גאה בו, אני גאה להיות ערבי מוסלמי, אני גאה להיות פלסטיני, אני גאה להיות פליט, לחיות במחנה פליטים דהיישה, אבל אני תומך בשלום.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איתמר שפירא
לוחמים לשלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ יש טיפה חוסר איזון במפגשים. בהתחלה היה נראה שהישראלים באים כביכול בגישה אולי יותר מתנצלת, והם [הפלסטינים] בעצם עדיין במאבק - לא אלים - אבל במאבק. גם זה מתאזן לאט לאט, אחרי שהבנו שגם לנו, לצד שלנו, חשוב להדגיש את הלאומיות שלנו. אין כאן שתי חברות שסיסמתן "אין מדינות אין התנגדות", אלא הכוונה היא כן להדגיש את הלאומיות, כל אחד של עצמו, ומתוך הכרה בזהות הלאומית לסיים את הכיבוש ולסיים את האלימות.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שלמה זגמן
ציונות דתית ריאלית, מוזאיקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ המלחמה [מלחמת לבנון 2006] הביאה איתה בעיה. פתאום יש מלחמה ויש התלכדות ושותפות גורל בקבוצה היהודית. אנחנו יודעים שגם ערבים נפגעו במלחמה כי נורו טילים על הגליל והרגו גם ערבים. אתה חושב שגם הערבים יהיו בצד שלך, יראו בנסראללה ובחיזבאללה אויב, ובעצם אתה שומע שזה לא ככה וזה לא כל כך מובן, לא כל כך הגיוני. אנשים אומרים, "אם את מזדהה עם האויב שלי, איך אני יכול לדבר איתך?" זו דוגמא אחת. כמו שפיגוע יכול לגרום לאנשים בתהליך של דיאלוג לסגת קצת או לאמץ פתאום תפיסות יותר רדיקליות, כמו שפיגוע יכול להביא אנשים למצב של ייאוש ולגרום לאנשים להרגיש שהדיאלוג לא תורם לשום דבר ולכן הוא מיותר, שחבל על האנרגיות שמשקיעים, חבל על האמוציות.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אסתר גולן
אגודת המפגש הבין דתי לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אני מרגישה יהודיה באופן מאוד מאוד עמוק ומודע – יהודיה ציונית. שילוב של יהדות וציונות, בשונה מהחרדים, שאין להם שום רגשות ציוניים. אני בהחלט מאמינה בצורך להגן על היותי יהודיה. לכן הייתי בצבא, הילדים שלי היו בצבא, הנכדים שלי בצבא. בגלל שיש לי זכות לחיות ואני מגנה על זכותי לחיות. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

מיכל זק
בית הספר לשלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הגישה שפיתחנו [להנחיית דיאלוג] מתייחסת ליחסים השוררים בין יהודים לערבים כאל יחסים בין שתי קבוצות, כיוון שהסכסוך בחוץ הוא בין שתי קבוצות, הוא לא בין יחידים. ומכיוון שהזהויות הקולקטיביות האלו מאוד משמעותיות, הגישה הבין-אישית מנסה לשבור את החיבור הזה, להגיד: "עזבו את זה, תשאירו את זה שאתם יהודים או ערבים בחוץ, בואו נהיה פה רק בני אדם". הגישה שלנו אומרת: "לא, תביאו את זה. נכון שכולנו בני אדם! אבל תביאו גם את החלקים האחרים ונתמודד! תביאו את החלקים האחרים כי הם אלה שמייצרים את הקונפליקט". אין פה עניין שהוא רק בין בני אדם. יש לנו גישה הרבה יותר פוליטית שמתייחסת ליחסי הכוחות ולחוסר האיזון שקיימים במציאות. בגלל שהגישה דומה למציאות ולא מנסה ללכת נגד המציאות, יש אפשרות ללמוד ממנה על המציאות. זאת יכולה להיות מעבדה שמאפשרת לנו ללמוד על מה שקורה בחוץ. כאשת חינוך האפשרות הזאת יותר נראית לי, כי אפשר היה גם לעשות סדנאות קרמיקה.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

חולוד בדאווי
האגודה לזכויות האזרח בישראל, תעאיוש, קואליציית נשים לשלום, בת שלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אחד הלקחים הכי חשובים שלמדתי הוא שהזהות האישית שלי קודמת לזהות הלאומית שלי, ושאסור לי לוותר על הזהות הזאת. עלי להגן על הזהות האישית שלי בלי קשר למצב ולסכסוך. האלימות הישראלית והיחס השלילי לה אנו זוכים מאיימים למחוק את הזהות האנושית שלנו. לעיתים אנחנו קשים וריקניים כלפי עצמנו ולא רק כלפי הישראלים. אני מאוד זהירה מהבחינה הזאת כי יש בי את האנושיות שלי. האנושיות הזאת מורכבת מערכים ועקרונות שקודמים לכול. זה מחזק את תחושת השייכות שלי לזהות שלי ולעמי.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אסתר גולן
אגודת המפגש הבין דתי לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ [האב אמיל] שופאני אומר שאם אתה רוצה להכיר אדם אחר עליך להכיר את כל האדם האחר. אם אתה רוצה להכיר אדם יהודי, אז לזהות שלי, כמו של כל אחד אחר, יש כמה מרכיבים. המרכיבים שלי הם: ציונות, יהדות, ישראל והשואה. אז אם אתה רוצה להכיר אותי, אתה צריך להכיר אותי והשואה, לא רק אותי וישראל, לא רק אותי והיהדות, לא רק אותי והציונות, אלא אותי והשואה, וישראל, והיהדות והציונות [...] [שופאני] ראה את השואה כמשהו שעקף אותם [הפלסטינים], כמשהו שהם לא חוו. אבל משום שהוא חי עם אנשים רבים כל כך שהושפעו ישירות מהשואה, ומשום שהיא הפכה לחלק מן היהדות ככלל, הוא היה חייב להכיר אותה. לכן הוא החליט שאושוויץ לא מסמנת משהו יהודי, אלא משהו בין-דתי, משהו בין-לאומי, משהו בין-תחומי; היא מסמלת משהו שהאנושות עשתה, האנושות בשעתה האפלה והנוראה ביותר. לכן הוא בחר לחוות משהו ש... כלומר, אם הוא היה רוצה רק להכיר את היהדות הוא היה יכול לבקר בבתי כנסת, אבל לא זאת היתה הנקודה, כי לאלה יש לו גישה. הנקודה היתה לפגוש את המרכיב הנוסף הזה שמקיף את הזהות שלי ושל כל יהודי אחר. אני חושבת שזה בדיוק מה שקרה. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]