« מפתח נושאים

שינוי אישי

ד"ר ח'ולוד דג'אני
הקמפיין העממי לשלום ולדמוקרטיה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ לאחרונה, במסגרת עבודתי בתחום בריאות הציבור, השתכנעתי באופן מוחלט ששלום ואמצעים מעשיים לקיום הם מאבני היסוד של החיים. האיומים על בני האדם עכשיו אינם מחלות כמו כולירה ומלריה. הכיבוש, הדיכוי, האלימות המתמשכת, חוסר היכולת לפתור את הבעיות שצריך לפתור - אלה מאיימים על עמנו כיום. לכן פניתי לפעילות בתחומים של דיפלומטיה עממית, עבודה קהילתית ופעילות לקידום השלום, כיוון שהשלום חיוני לחייהם של אנשים בכל מקום, וכאן במיוחד [...] נוסף לכך, הייתי חייבת לעבוד ביחד עם אויבינו, שאנחנו רוצים שיהפכו לחברינו. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

עלי אבו-עוואד
חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות, "אל טריק" (הדרך) לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ בגיל ההוא הייתי מלא מוטיבציה ולכן התחלתי לקרוא יותר ולהיות יותר מעורב בפוליטיקה. המשכתי את לימודיי [בתיכון] וכשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, שמונה חודשים אחר-כך, נעצרתי שוב ,והפעם דנו אותי לעשר שנות מאסר שמתוכם ישבתי ארבע שנים בכלא. באותו זמן גם אמי היתה עצורה. היא נעצרה כמה חודשים לפני וכשהייתי מבקר אותה, לא יכולתי לחבק אותה כי שנינו היינו אסירים והפרידו בינינו סורגים. אפילו הסוהרת שהיתה שם לא יכלה לעצור את הדמעות”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

רובי דמלין
חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ כל אדם מתפתח בצורה שונה בנתיב הפיוס. צריך זמן. אני יכולה לראות איך התפתחתי במהלך השנתיים האחרונות, את ההבדלים באופן שאני מגיבה לשאלות עכשיו לעומת המקום שהייתי בו לפני שנתיים; זה שונה לגמרי. אני עתיקת יומין אבל אני עדיין לומדת. זו דרך ארוכה וקשה של למידה, של סובלנות, של יכולת לנהל דו-שיח עם מתנחל או עם אדם מאוד כועס; לומדים את זה. תמיד היה לי כושר שכנוע כי אני אשת מכירות טובה, אבל עכשיו אני באה ממקום הרבה יותר נקי.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

צביקה שחק
העמותה להנצחת בת-חן שחק ז"ל, חוג ההורים – פורום המשפחות השכולות לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ לאחר מותה גילינו את הכתבים שלה [בת-חן], בהם היא מדברת ומבקשת שלום. האמת היא שהיא פעלה למען השלום עוד לפנינו. היא התכתבה עם ילדה ערבייה, נידא', מכפר קאסם, והייתה איתה בקשר. הן נפגשו בבית ברל שנה לפני שבת-חן נרצחה. בת-חן כתבה הרבה מאוד על נושא השלום, על כמה שהיא רוצה שלום ועל כמה זה חסר למדינה ונחוץ לה. למעשה, אם מסתכלים על הרצף ועל כל הדברים שבת-חן כתבה על השלום, רואים שזו הצוואה שלה. בדרך כלל, כשהורה נפטר, נשארים אחריו הילדים להמשיך את מה שהוא הוביל, עשה, רצה. במקרה הזה נשארו לנו הכתבים שלה והם למעשה צוואתה שעל פיה אנחנו פועלים.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

מיכל זק
בית הספר לשלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ זה תהליך איטי וכואב, זה לא דבר פשוט. אני לא חושבת שיש דבר אחד, אני חושבת שזו פשוט התמודדות והתעמתות עם כל מיני הנחות מאוד עמוקות. אני חושבת שיש פער מאוד גדול בשמאל הישראלי - שאני תוצר שלו – מצד אחד, משהו שהוא מאוד הצהרות וליברליוּת: "אנחנו נורא בסדר, אנחנו נורא בעד כל מיני דברים". מצד שני, לתרגם את ההצהרות לחיי יום-יום, לחיי עבודה שיתופיים ושוויוניים, זה מאוד קשה. את צריכה להיפרד מהרבה הנחות יסוד מאוד עמוקות שאת אפילו לא מודעת לקיומן. למשל סביב נושאים של עליונות, שאנחנו בעצם יותר טובים, תרבותית או מוסרית. אני אף פעם לא חשבתי שיש לי הנחות כאלה, אבל ככה היינו. ולהתעמת עם זה שככה היינו, שאלה אמונות בסיסיות שגדלתי עליהם, זה מאוד קשה, זו התפכחות מאוד כואבת.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

דימיטרי דיליאני
הקמפיין העממי לשלום ולדמוקרטיה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ במהלך עבודתי עם הד"ר סארי נוסייבה גיליתי דברים רבים. השתכנעתי שטעיתי כשהחלטתי להתרחק מהפוליטיקה באופן גורף, מפחד השחיתות. הבנתי שטעיתי בהתרשמותי. מרבית העם שלנו אינו מושחת. מרביתו פטריוטים שפועלים למען טובת המדינה. נכון, יש שחיתות, אבל אני חושב שאנחנו מפריזים בהיקפה. אם אנשים שמתנגדים לשחיתות יחליטו כולם לעזוב את הזירה הציבורית, השחיתות רק תתפשט. אם נפרוש, המושחתים יוכלו לעשות כרצונם.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שלמה זגמן
ציונות דתית ריאלית, מוזאיקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ היה מחסום פתע [...]  אחרי שעברתי את המחסום ראיתי שמאחורי המחסום יושבים על הרצפה גבר מבוגר ואיתו ילדה קטנה והבנתי שעיכבו אותם [...] פתאום הסטריאוטיפ התנפץ, וזה קרה כתוצאה מדיון ומבדיקת המציאות ואחר כך ממה שראיתי. היה יום חם והזקן והילדה סבלו ופתאום הבנתי את המשמעות מאחורי הדוגמא של הזקן ההוא והילדה הקטנה: מרבית הפלסטינים חיים במציאות כזאת קשה. אני חושב מה הייתי עושה במקומם. האם אני מוכן להתחלף איתם? אני לא רוצה להיות אחראי למציאות הזאת. בעיקרון, המטרה של המציאות הזאת היא רק ביטחון וזו מטרה ראויה, אבל בתוך המציאות היומיומית הזאת קורות הרבה עוולות ואני לא רוצה להיות אחראי להן. אני רק יכול לדמיין את עצמי בסיטואציה כזאת, אני חושב שהייתי מרגיש ייאוש, רק ייאוש זה יכול להצמיח, במיוחד אצל אנשים מבוגרים. אנשים צעירים, עוד יש להם עתיד רחוק שהם מקווים שישתפר בו משהו. אנשים מבוגרים כבר לא רואים את השינוי שיכול להתרחש ולכן אין להם כוחות להיאבק.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

סמי אל-ג'ונדי
זרעים של שלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ כפלסטיני, חשבתי שהדרך היחידה להגשים את השאיפות הלאומיות - עצמאות והקמת מדינה - היא דרך המלחמה והמאבק מזוין. חשבתי שבגלל שהישראלים השתמשו באמצעים אלימים כדי להקים את מדינתם ולהגשים את חלומם, האפשרות היחידה היא אלימות; זה מה שחשבתי בהתחלה. רבים עדיין חושבים ככה. עם הזמן אדם מבין שיש משהו מעל הזהות הלאומית וזו הזהות האנושית. מדובר במשהו רחב יותר. הבנתי שההגדרה העצמית שלנו כישראלים או כפלסטינים מוגבלת ושאם נמשיך לחשוב כך ולהגביל את עצמנו למעגל הזה, לעולם לא נצליח להגיע למעגל הרחב יותר - למעגל העולמי של בני אדם באשר הם.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שרה קראג’ה
חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ מעולם לא העליתי על דעתי שאהיה חלק מחוג המשפחות הזה. לא חשבתי שאעבוד ואזדהה איתם, אבל מכורח הנסיבות של הכיבוש הפכתי לחלק מהפורום הזה. זה הפך להכרח ב-14 במאי 2002, כאשר בעלי נהיה שהיד. באותו יום שבעלי נפל בו, חברים ערבים שגרים בתחומי האדמות שנכבשו ב-48' ידעו מה קרה. התקשרו אלי ממערכת עיתון ישראלי ושאלו מה תגובתי כפעילת שלום, והאם הפעילויות שלי ישתנו בעקבות חיסול בעלי. עניתי בכנות ומכל הלב שאמשיך לעבוד ולהיאבק למען השלום, למען ילדינו ולמען עתיד טוב יותר לדורות הבאים, כי מגיע להם חיים טובים יותר.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

עלי אבו-עוואד
חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות, "אל טריק" (הדרך) לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ יש שפה במקום שפת האלימות. אתה יכול לשכנע אנשים כשאתה מדבר אתם בהיגיון. אמרתי שאני מבין את הרגשות שלהם. אני לא מקבל את הרגשות האלה ואני לא מוכן לשלם על הרגשות האלה בחיים תחת כיבוש, אבל אני כן מבין שהם אנושיים. השפה הזאת אפקטיבית מאוד. אישה פלסטינית אמרה פעם שאני בוגד בעמי ושאני מנסה למנוע מהם להילחם. עניתי לה בשפה שלה ואמרתי לה, אם את חושבת שהטנקים והמטוסים הפלסטיניים נעולים במחסן ואני מחזיק במפתחות כדי למנוע ממך להשתמש בהם, את יכולה להרוג אותי. אמרתי לה שאני לא מונע ממנה להילחם. היא היתה מבולבלת [...] לא הייתי עונה לה כך אלמלא הייתי מעורב בפעילות הזאת. עלי שהייתי לפני שנה היה עונה לה אחרת. האמונה שלנו במה שאנחנו עושים מתגברת כתוצאה מעבודתנו ,ואנחנו באמת ממציאים שפה חדשה שאף פעם לא נשמעה כאן. אף פעם בעבר לא שמעתי ישראלי שאומר שאי אפשר לקבל את הכיבוש ושהישראלים הם אלה שצריכים להתנגד לו. לא שמעתי את זה מישראלים מן השורה, שמעתי את זה מישראלים שאיבדו את יקיריהם. זה גרם לי להאמין שיש שפה אחרת”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

חולוד בדאווי
האגודה לזכויות האזרח בישראל, תעאיוש, קואליציית נשים לשלום, בת שלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ מגיע השלב בחייו של אדם בו הוא מגלה לפתע דברים שקודם לא היה מודע להם. בשלב הזה מגלים את הסביבה והתנאים שמסביב. המודעות שלי לפעילויות ולתנועות האלה התפתחה כאשר למדתי באוניברסיטת חיפה כשהייתי בת תשע עשרה. מהשנה הראשונה בלימודים הייתי פעילה בתנועת הסטודנטים הערביים ובמיוחד בחזית הדמוקרטית לשלום ושוויון. מאוחר יותר הייתי פעילה בוועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה שפעלה לשפר את מעמדם של סטודנטים ערביים באוניברסיטה.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

יועאד שביטה
Building Bridges for Peace (בניית גשרים לשלום), רעות-סדאקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אני זוכרת שבמפגש הראשון ובמפגש השני ישבתי ככה בצד, הסתכלתי. שמתי לב לזה שכולם מבוגרים ובהתחלה חשבתי, מה אני אגיד? בטח עכשיו אני אגיד שטויות; כל המבוגרים - תיכוניסטים - ואני סתם ילדה קטנה. אבל בינתיים אני אבוא, אני אסתכל, אני אשמע; אחרי זה ראיתי שאני כבר נכנסתי לעניינים. לא יכולתי יותר לשבת בצד ולהסתכל.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שלמה זגמן
ציונות דתית ריאלית, מוזאיקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אבל בשנת 2000 פגשתי בחור והיה בינינו דיאלוג אמיתי וחברות אמיתית. התחלתי לראשונה לראות דברים אחרת, עד כדי כך שאני מגדיר את המצב שהייתי בו קודם כסוג של התעלמות, סוג של התעלמות ממשהו שנמצא בטווח הראייה שלך. כמו צבעים שאתה לא רוצה לראות אז אתה מסלק אותם מהספקטרום של מה שאתה רואה, עושה את עצמך עיוור לצבעים מסוימים. אני מדבר על ההתייחסות שלי לאוכלוסייה הערבית שגרה בשכנות, פה קרוב. הכרתי אותם לא באמת כאוכלוסייה של אנשים שחיים פה ושיש להם חיים משלהם, אלא כדמויות ששימשו לעבודות, ראיתי אותם בעבודות, כפועלים, כמנקים, ראיתי אותם בבית ספר, שרתים, בעבודות שההורים שלי ושאר ההורים לא רצו לעשות.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

חולוד בדאווי
האגודה לזכויות האזרח בישראל, תעאיוש, קואליציית נשים לשלום, בת שלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הבנתי שישנו בסיס לשיתוף פעולה בין תנועות ומסגרות שונות שמדברות בקולות שונים אך שותפות לאותם עקרונות א -ף שלא הייתה תנועה של ממש באותה התקופה. זה שינה את דעותיי לגבי אסטרטגיות העבודה ולגבי התפיסה של מי השותף בפועל; האם המאבק צריך להיות מוגבל לערבים, או שמדד ההצלחה של המאבק צריך להיקבע על ידי מספר האנשים השונים שפעילים ובאים מתרבויות שונות?”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

סמי אל-ג'ונדי
זרעים של שלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ השקפותיי הושפעו מתקופת המאסר שלי בכלא. סבלתי כתוצאה מהסכסוך ומהאמונה שלי בדרך האלימות. הושפעתי מכך באופן אישי; ביליתי 10 שנים מחיי בכלא, וזו לא תקופה קצרה. אבל גם הרווחתי הרבה באופן אישי מהחוויה הזאת. היא גרמה לשינוי של °180 אצלי. בתקופת המאסר שלי למדתי את ההיסטוריה ואת חוויות העמים השונים. כתוצאה מכך ראיתי שיש שיטות שמתאימות לנו כפלסטינים וכבני אדם. העם הפלסטיני הוא חלק בלתי נפרד מהאנושות. כשלמדתי פילוסופיות שונות ואת תולדות העמים התחזקה אצלי האמונה שהדרך הטובה לעם הפלסטיני ולכל עם היא דרך המושתתת על כבוד. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

רובי דמלין
חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ זה אתגר בשבילי כי תמיד הייתי עצמאית מאוד. הייתי הבוסית של עצמי; עשיתי מה שרציתי ואם החלטתי משהו, זה מה שיצא לפועל. עבדתי עם אנשים אחרים הרבה שנים והיינו כמו משפחה, אבל המילה האחרונה הייתה שלי. עכשיו אני צריכה לעבוד בצוות. בשבילי זה שעור נורא גדול. אני לא יכולה להתעורר בבוקר ולהחליט להריץ פרויקט בלי להתייעץ עם אף אחד, וזה משהו שאני לא מכירה. אני צריכה למכור להם את זה, כדי שיבינו. זו דרך שונה מאוד לעבוד. אני גם צריכה להקשיב למה שאנשים אחרים אומרים כל הזמן, וזה עוד תרגיל בשבילי: לשבת בישיבות ולהקשיב למה שיש לאנשים אחרים לומר, שעות, אפילו שאני חסרת סבלנות ורוצה לעשות הכל עכשיו. זה האופי שלי. אני פעילה מאוד וכשאני מחליטה לעשות משהו, זה צריך לקרות עכשיו. עכשיו זה לא ככה; זה כל העניין. זה שונה כשעובדים עם אנשים אחרים ויוצרים חלום שהוא חלום משותף. זה כבר לא רק החלום שלי.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

מאיר מרגלית
הוועד הישראלי נגד הריסת בתים לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ לחמתי ב[מלחמת] יום הכיפורים ונפצעתי. שכבתי בבית החולים הרבה זמן והיה לי הרבה מאוד זמן לחשוב. לאט לאט התחלתי להבין שלכל דבר יש מחיר ושהאידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה לא ממש שווה את המחיר: חיי האנשים, מותם או פציעתם. זה המחיר ולכל אידיאולוגיה יש מחיר. התחלתי תהליך איטי של פנייה למחנה השלום.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איברהים עיסא
בית הספר פרחי התקווה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ מה שהיה לי הכי קשה כילד באותה תקופה הוא שלא יכולתי לזהות את ההבדל בין פעיל שלום למשתף פעולה; לקח לי המון זמן עד שהצלחתי להבדיל בין השניים. גם קבוצות של קיצונים פלסטינים לא הצליחו להבדיל בין משתפי פעולה לפעילי שלום. הייתי אז ילד, אבל כשגדלתי התחלתי להבחין בהבדלים.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שלמה זגמן
ציונות דתית ריאלית, מוזאיקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ חזקתי בתפיסות שגדלתי איתן ולא ממש ביררתי אותן לעצמי, קיבלתי בעצם השקפה שבנה מישהו אחר ולא אני. המסקנה בעצם, השורה התחתונה של ההסתכלות החדשה שלי, היא שהמחיר שאנחנו משלמים על החזקה בשטחים האלה כל כך גבוה שהוא בא בעצם על חשבון הקיום הציוני בארץ ושאני חושב שכדאי לנו [לוותר עליהם], מבחינה פרקטית, לא מתוך גישה הומניסטית או סלחנית.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

קיטי כהן
הפולקלור של האחר - המכון לחקר דת ועדות בישראל לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987 הייתה נקודת מפנה. עד אז הדאיג אותי מעמדם של ערביי ישראל. בשנת 1987, הישראלי הממוצע, בסלון שלו, התעמת פנים אל פנים עם פלסטינים, כבני אדם ולא רק כמנקי רחובות, כפועלים או כפועלי בניין [...] היו צילומים טובים מאוד וכתבות טובות מאוד (על הפלסטינים), ואני נהייתי מודעת יותר מקודם לשכנינו.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]