חולוד בדאוויהאגודה לזכויות האזרח בישראל, תעאיוש, קואליציית נשים לשלום, בת שלום» לראיון
הראיון המלא »
|
|
שינוי אישי, סיפור אישי, חינוך:
“ מגיע השלב בחייו של אדם בו הוא מגלה לפתע דברים שקודם לא היה מודע להם. בשלב הזה מגלים את הסביבה והתנאים שמסביב. המודעות שלי לפעילויות ולתנועות האלה התפתחה כאשר למדתי באוניברסיטת חיפה כשהייתי בת תשע עשרה. מהשנה הראשונה בלימודים הייתי פעילה בתנועת הסטודנטים הערביים ובמיוחד בחזית הדמוקרטית לשלום ושוויון. מאוחר יותר הייתי פעילה בוועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה שפעלה לשפר את מעמדם של סטודנטים ערביים באוניברסיטה. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ במהלך אותה הפגנה הותקפנו על ידי סטודנטים ימניים; נרדפנו וסולקנו מהאוניברסיטה. לפרשה ההיא היו השלכות רבות, סטודנטים נעצרו ו-15 סטודנטים הורחקו מהאוניברסיטה. אני הורחקתי מהאוניברסיטה כמעט לשנתיים בשל השתתפותי בהפגנות שנמשכו ארבעה חודשים. נאסר עלי להיכנס לשטח האוניברסיטה. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ הבנתי שישנו בסיס לשיתוף פעולה בין תנועות ומסגרות שונות שמדברות בקולות שונים אך שותפות לאותם עקרונות א -ף שלא הייתה תנועה של ממש באותה התקופה. זה שינה את דעותיי לגבי אסטרטגיות העבודה ולגבי התפיסה של מי השותף בפועל; האם המאבק צריך להיות מוגבל לערבים, או שמדד ההצלחה של המאבק צריך להיקבע על ידי מספר האנשים השונים שפעילים ובאים מתרבויות שונות? ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ הפעילויות הבסיסיות, המרכזיות או המסורתיות הן ההפגנות. למרות הספקות לגבי מידת היעילות שלהן או לגבי הצורך בהן, תמיד יש צורך להפגין ולבטא קריאה ומחאה קולקטיבית. הפגנה היא אמצעי ישן ומסורתי אבל חסר תחליף ואנו נחושים לשמר את המסורת הזאת. הפגנה גדולה ומאורגנת היטב נחשבת כהישג גדול. במיוחד במצב הנוכחי, בו נמנע קשר בין שני העמים משני צידי הקו הירוק. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ אנחנו לוקחים סטודנטים מהאוניברסיטה העברית לסיורים מדי שבוע. הסטודנטים אלה יודעים על הגדר רק שהיא אמורה לעצור מחבלים ולספק צרכים ביטחוניים; הם לא יודעים שיש לגדר השלכות על האנשים.אנחנו לוקחים את הסטודנטים האלה ומתאמים מפגשים ביניהם לבין שכניהם הערביים בא-ראם אשר מושפעים מהגדר. מראים להם שהגדר עוברת למעשה ליד האוניברסיטה שלהם וליד השכנים שלהם בא-ראם. לראשונה הם פוגשים ושומעים פלסטינים על בסיס אזרחי ולא בתור חיילים. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ אני חושבת שכל אומה חוששת לקיומה, אבל האופן שבו הישראלים התמודדו עם העניין יצר מחסום פסיכולוגי שמונע התמודדות עם העובדות בשטח. הם מרגישים צורך מתמיד להזכיר לעצמם כל הזמן את הפחדים האלה. מדיניות וחינוך ישראלים מתרכזים באסון שפקד אותם. זה גורם לתחושת איום ולכן הם פוחדים כל הזמן מה"עולם הערבי", אותו הם מתקשים לתפוס בתור משהו אחר מלבד אויב. זה לא שהפחדים שלהם לא לגיטימיים. לי בתור פלסטינית יש גם פחדים משלי; עברתי את הנכבה, הנקסה, הכיבוש וניסיונות – כושלים – למחוק את זהותי, אבל העבר שלי לא כולא אותי. צריך להמשיך הלאה. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ בתור פלסטינים בישראל יש לנו תפקיד חשוב בנוגע לסכסוך ועלינו להוות מעין חוליה מקשרת בין שני הצדדים. נדרש מאיתנו להיות פעילים יותר משום שאנו משתייכים לעם שלוחם למען חירותו, ובמקביל אנו אזרחי ישראל. אנחנו נהנים מהיתרונות של המיקום הגיאוגרפי ומהאפשרויות הייחודיות של להיות חלק ממנהיגות חלוצית שתוביל לעתיד טוב יותר ולשלום אמיתי. אנו דוברים את שתי השפות ולנו שני קולות. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ למרות האופטימיות לגבי הפלסטינים ולגבי הקמת מדינה פלסטינית, אני פסימיות לגבי החברה הישראלית, חברה אשר איבדה את ערכיה האנושיים הפשוטים והבסיסיים כתוצאה מהכיבוש. החברה היא שמביאה את זה על עצמה. דוגמאות לכך הן מקרי האלימות נגד נשים, אונס, אלימות מילולית וההתחמשות בתוך החברה הישראלית.הנושאים האלה הופכים להיות עניין שבשגרה בחברה בה אני חיה. יש הסבורים שאם אנחנו, אזרחיה הפלסטינים של ישראל, נצליח להפריד את עצמנו מהחברה הזאת נצליח לשחרר את עצמנו. זו שגיאה. אנחנו שני עמים שחיים יחד ולכל השפעה שלילית של אחד העמים תשפיע על הצד השני. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
אתגרים ומכשולים, תגובות הקהילה:
“ ישנם כמה קולות שלא יוצאים נגדי אישית, אלא יוצאים כנגד רעיון של שותפות ותקשורת ערבית-יהודית. לעם הפלסטיני יש את הזכות לפקפק ברעיון של שותפות לאור ניסיונו ההיסטורי המר. ההתנסויות האלה כוללות את תהליך אוסלו וניסיון עם התנועות שהיו אופנתיות לאחר הסכמי אוסלו. קל מאד היה להקים ארגון ישראלי-פלסטיני שלא התבסס על שוויון או שותפות. המודל הכושל הזה הפחיד הרבה אנשים. אנשים החלו לשאול, ובצדק, "מה זה דו-קיום? ישראלים ופלסטינים מנגבים חומוס, או מתנגדים יחד לעקירת עצי זית? ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
תהליכי שלום פוליטיים/הנהגה מדינית:
“ תהליך אוסלו נכשל בגלל התנשאותם של הישראלים על הפלסטינים. אסטרטגיית המלחמה של ישראל היא חלק מההתנשאות על הפלסטינים. לדוגמא, עד כה רוב ההצעות להסכמי שלום הוכנו מראש על ידי ישראל. הפלסטינים רק דנו בהן או דחו אותן. לישראל יש במגירה הסכמים שתואמים כל שלב שהיא נמצאת בו. אף משא ומתן שהתקיים עד כה לא התבסס על עקרונות משותפים של שני צדדים. המשא ומתן במקור בנוי על צד אחד שמנהל משא ומתן עם עצמו - הצד הישראלי - וכופה את ההסכמים שמתאימים לו על הצד הפלסטיני. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ אחד הלקחים הכי חשובים שלמדתי הוא שהזהות האישית שלי קודמת לזהות הלאומית שלי, ושאסור לי לוותר על הזהות הזאת. עלי להגן על הזהות האישית שלי בלי קשר למצב ולסכסוך. האלימות הישראלית והיחס השלילי לה אנו זוכים מאיימים למחוק את הזהות האנושית שלנו. לעיתים אנחנו קשים וריקניים כלפי עצמנו ולא רק כלפי הישראלים. אני מאוד זהירה מהבחינה הזאת כי יש בי את האנושיות שלי. האנושיות הזאת מורכבת מערכים ועקרונות שקודמים לכול. זה מחזק את תחושת השייכות שלי לזהות שלי ולעמי. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ למרות כל הנתונים הקשים האלה, אני מתנחמת בעובדה שהסוגיה הפלסטינית יצאה מהמגרש הישראלי-פלסטיני והפכה לסוגיה בינלאומית. לפעילויות המשותפות לישראלים ולפלסטינים יחד עם הקהילה הבינלאומית יש השפעה על הסכסוך. גופים וחברות רבות שותפים לאחריות כעת. אני מתעודדת מכך שאנשים רבים ברחבי העולם עוסקים בסוגיה הפלסטינית. זה מעודד לדעת שאני לא לבדי בפעילות ושיש קולות רבים בכל העולם שמתאחדים למען הסוגיה הצודקת של העם הפלסטיני. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
^ חזרה לראשית הדף
