קובי סניץאנרכיסטים נגד הגדר» לראיון
הראיון המלא »
|
|
“ לקראת סוף שנת 2003 באתי בפעם הראשונה לפעולה ישירה במַסחָה. חתכנו את הגדר ופתחנו את השער, אירוע שהתפרסם כיוון שהצבא פתח עלינו באש חיה מטווח קצר. בחור אחד נפגע בשתי רגליו; הוא כמעט ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ באותה תקופה היו הפגנות בבודרוס, כפר ממערב לרמאללה, סמוך לקו הירוק. במשך שישה חודשים היו שם קרוב לשישים הפגנות, והמתכננים החליטו להזיז את תוואי הגדר שם כמעט עד לקו הירוק. הגדר סוטה מהקו הירוק בנקודה אחת [אחרי השינוי]. החשיבות היא שכאן לא היתה פסיקה של בית משפט, ההפגנות עוררו דיון מחודש בתוואי הגדר. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ אני מתרשם שבחלק מקבוצות הדיאלוג, ההנחה היא שכדי להסתדר עם הצד השני, כדי שלכולם יהיה נעים, צריך להתחיל מעמדה של הדדיות: פלסטינים סובלים, ישראלים סובלים. אם נתחיל מהנקודה הזאת יהיה קל יותר להסתדר. אבל אני חושב שבכל הנוגע למצב הפוליטי, עמדה כזאת די מטעה. ישראלים ופלסטינים לא נמצאים באותו מצב. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ קודם כל יש נורמות תרבותיות שישראלים צריכים ללמוד כשהם בפלסטין. נשים חייבות ללבוש חולצות עם שרוולים ארוכים, או לפחות לא ללבוש גופיות. לא חצאיות [מיני], לא מכנסיים קצרים. לפעמים, באוטובוס, בדרך להפגנה, יוצא שאני שוטר אופנה. אנחנו לא נהנים מזה, אבל אם לא אומרים שום דבר עשויות להתעורר בעיות בכפר. זה לא בהכרח מפריע לאנשים שמכירים אותנו היטב, אבל הכפר גדול ולא כולם ממש שמחים לעבוד עם ישראלים, אז כשכמה ישראלים לא מכבדים את הנורמות התרבותיות, או בדרך כלל פשוט לא מכירים אותן, עלולה להיווצר בעיה. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ לדעתי, בעיה פוליטית עמוקה יותר היא מעמדם של הישראלים בארגון ההפגנה. זו שותפות, אנחנו עובדים יחד עם הפלסטינים, אבל הכפר שלהם והם צריכים להוביל את ההפגנה. זה לא מתפקידם של הישראלים להטיף לפלסטינים איך לנהל את המאבק שלהם. לאנשים חדשים, שאין להם הרבה ניסיון או רגישות לנושא, יש נטייה לנהל את העניינים יותר מידי. הפגנה, במיוחד אחרי שהצבא תוקף, נהיית כאוטית ומתפזרת, ואז אין ממש מנהיגות אחת ברורה, ויש כל מיני הזדמנויות לאנשים לתפוס פיקוד ולנקוט יוזמה אישית. מניסיוני, ישראלים, ובמיוחד אנשים חסרי ניסיון או כאלה שלא בקשר עם הכפר, נוטים להשתלט יותר מדי: לכו לכאן, אל תזרקו אבנים. זה סוג המתח שיכול להתעורר בקבוצות גדולות שאין להן עבר ממושך של פעילות משותפת. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ כמעט בכל מקום, הוועדות המארגנות - במיוחד כשהן מזמינות אותנו - מתחייבות להפגנות לא אלימות. כלומר, צועדים ובדרך כלל מנסים להגיע לאתר בנייה ולהתיישב לפני הדחפורים כדי למנוע את הבנייה. המחויבות לאי-אלימות אין פירושה שהם משגיחים על החבר'ה הצעירים עד כדי כך שהם [הצעירים] לא משיבים להתגרויות הצבא. הם לא מתחייבים להיות שלוחה של המשטרה שרודפת אחריהם כדי למנוע מהם להגיב להתגרות הצבא. בדרך כלל הם כן מעודדים את החבר'ה לא לזרוק אבנים, לא לסכן את עצמם ככה ולא להגיב להתגרות של הצבא. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ מחויבות לאי אלימות לא חייבת להיות מוחלטת. המחויבות יכולה להגיע עד שלב מסוים, כמו עד מספר מסוים של אבדות. התשובה לשאלתך היא שאני חושב שהפגנה היא לא אלימה גם אם לא כל המשתתפים מתעלים ולא מגיבים להתגרות. בהקשר להפגנות בפלסטין, החבר'ה שזורקים אבנים הם לא בדיוק חלק מההפגנה. יש להם שיטות משלהם והם פועלים לרוב בנפרד מההפגנה, ואפילו הצבא פחות או יותר מבין את ההבחנה. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ גם עשרה ישראלים יכולים להשפיע בהפגנה. מהצהרות הצבא אנחנו יודעים שהוראות הפתיחה באש משתנות ברגע שהם חושבים שיש נוכחות ישראלית. לדוגמא, אסור להם לפתוח באש כשיש ישראלים ואסור לירות כדורי גומי לכיוון שהם חושבים שיש ישראלים בו. אז אפילו למעט ישראלים יש השפעה, וכמובן שלהרבה ישראלים יש השפעה גדולה. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
חזון:
“ [האנרכיסטים] מתנגדים בכלל לקיומה של מדינה – מדינת ישראל, ובעצם גם מדינה פלסטינית. אלא שמבחינת המאבק היומיומי זה לא משנה [...] אני מעדיף שחברות יתארגנו אחרת. אבל זה כמעט לא רלוונטי כעת מבחינת פעולות פוליטיות או סדר עדיפויות פוליטי. לפני שנדבר איך להיפטר ממדינות, יש עוד דרך מאוד מאוד ארוכה של התארגנות ושל פירוק הכיבוש והגדר. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ אני חושב שאפילו בסיקור הכי עוין יש מידה מסוימת של מציאות שאי אפשר להדחיק. העובדה שיש ישראלים שמתנגדים [למכשול ההפרדה], שמפגינים יחד עם פלסטינים, שנעצרים ונפצעים. גם אם מתארים אותנו כמטורפים - וזה יותר ויותר קשה ככל שיותר ישראלים מצטרפים להפגנות - אפילו במצב כזה חלק מהמציאות עדיין עובר. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
“ לא צריך להיות אנרכיסט כדי להתנגד למדינה יהודית. אנשים רבים מתנגדים למדינה נוצרית בארה"ב והם לא אנרכיסטים. יש לי ציטוט של בן גוריון ובו הוא מתנגד למדינה יהודית. הוא לא אנרכיסט וכולם רואים אותו כציוני. הוא נחשב ציוני כשהוא אמר את הדברים האלה. בן גוריון מתאר מדינה דו-לאומית, מדינה עם אוטונומיה תרבותית וחינוכית ליהודים ולפלסטינים, ממשל שמבוסס על שני בתי-נבחרים באופן שמונע מקבוצה אחת להשתלט על האחרת, ומערכת פוליטית שבה יהודים לא ישתלטו על פלסטינים ופלסטינים לא ישתלטו על יהודים. כך אמר בן גוריון, וכאמור, הוא לא היה אנרכיסט ונחשב ציוני כשהוא אמר את הדברים האלו. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
^ חזרה לראשית הדף
