הקרנת הסרט "נקודת מוצא" בכפר וולג'ה 16.9.2008 מידע נוסף

אתגרים ומכשולים, פחד:

“ רבים מהחברים שלנו יגידו לך, "כן, אני סומך על החברים הפלסטינים בארגון, אבל מה עם השכנים? מה אם מישהו שאנחנו לא מכירים יעשה משהו? קשה מאוד לדבר על זה, מהן האפשרויות, איך לעשות את זה, מה יכול לקרות, קשה מאוד לגרום לאנשים להרגיש נוח מספיק ולבוא. מובן שאני לא יכולה לקחת אחריות ולומר ששום דבר לא יקרה, כי אני לא יודעת. השאלה היא, האם אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון? האם אנחנו סומכים מספיק על המארחים שלנו מחלונות שיעשו כל שביכולתם להגן עלינו ולוודא שכלום לא ייקרה לנו. אף פעם אי אפשר לדעת. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

תגובות הקהילה, פחד:

“ אני נוסעת לשטחים כבר קרוב לשלושים שנה; מתרגלים אחרי תקופה כל כך ארוכה. אני רגילה להסתובב בערים פלסטיניות וביליתי כל כך הרבה זמן בכפרים וערים פלסטיניות עד שזה רגיל בשבילי, זה בכלל לא מוזר. אבל אולי איבדתי את תחושת הפחד שלי בגלל שאני כל כך רגילה ואולי אני טועה! גם ישראלים וגם פלסטינים אומרים לי, "את משוגעת, זה מסוכן!". אני לא יודעת, אולי אני משוגעת, אבל אישית אני מרגישה מאוד נוח ובטוח. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פחד:

“ אנחנו מזמינים אנשים לבוא אתנו ולבקר בכפרים פלסטינים כדי להתגבר על הפחד שאולי יקרה להם משהו. יש אנשים שחוששים שפלסטינים יירו עליהם, אחרים חוששים שחיילים יירו עליהם, מדובר בהתגברות על הפחד להתמודד עם מה שאנחנו כישראלים עושים לפלסטינים, והתגברות על הפחד, הפחד הבסיסי, שישראל לא תשרוד אם לא נעשה את הדברים האלה. זה הפחד העיקרי שאנחנו מנסים לעזור לאנשים להתגבר עליו. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

תקשורת:

“ אם את יודעת מה קורה רק מסיפורים של אנשים אחרים, או מהחדשות - מאמצעי התקשורת מהצד שלך - את יודעת מה שהצד שלך רוצה לדעת, או מה שאנשים בצד שלך רוצים שתדעי, או איך אנשים מהצד שלך תופסים את המציאות, וזו לא התמונה במלואה. אם רוצים לדעת מה קורה, צריך להיחשף למציאות כפי שהיא וגם להיחשף למקורות מידע אחרים שמציגים את התפיסה של הצד השני. זו המהות של חלונות - לעזור לאנשים לראות את שני הצדדים ולנסות להיפתח כדי לראות ולהבין את הדברים מנקודת מבטם של אנשים אחרים. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אתגרים ומכשולים, חזון:

“ זה לא רק חצייה של הגבול הפיזי אלא גם התגברות על החשדות ועל הפחדים, לא רק הפחד מפלסטינים שחלק מהאנשים מרגישים, אלא הפחד לראות את האמת. אני חושבת שהמחסום הגדול ביותר בין העמים הוא הפחד לראות את המציאות כפי שהיא ולהתמודד עם המצב. זה אומר הרבה עלינו, מה אנחנו עושים ועל מה אנחנו אחראיים. הפחד הזה קיים בשני הצדדים ובכל מצב. כשאנחנו מתבוננים בראי, כמה מאיתנו, כבני אדם, מסוגלים לספר לעצמנו את האמת על מה ומי שאנחנו ועל הדברים שאנחנו עושים? כל כך קל למצוא תירוצים. אם אני עושה משהו לא בסדר אז זו לא אשמתי; עשיתי ככה כי לא הייתה לי ברירה, יש לי תירוץ טוב – עשו לי משהו רע וזו הדרך היחידה שיכולתי להגיב בה. אנחנו תמיד מוצאים איך לעשות לעצמנו הנחות. אנחנו לא אשמים; אנחנו לא אחראיים. זה נכון במיוחד במצב כמו זה, כשכל כך הרבה דברים איומים קורים. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אלימות, אי אלימות:

“ אנחנו לא שופטים אנשים אם הם תומכים בצבא או אם הם תומכים בפעולות תקיפה. אנחנו מנסים לעבוד איתם ולגלות למה הם מרגישים ככה ולמה הם תומכים בדרך פעולה כזאת או אחרת. אנחנו מנסים לשכנע אנשים שהדרך הטובה ביותר היא הידברות, שהדרך הטובה ביותר לפתור את הבעיות היא בלי אלימות. אבל כדי להביא אנשים להרגיש כך צריך להבין מדוע אנשים, בשני צדי הסכסוך, תומכים - אם הם אכן תומכים - בפעולות אלימות. חלק מזה הוא להבין את הפחדים, הכעס והתסכול שאנשים משני הצדדים חשים ושמביאים אותם לתמוך באלימות. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פחד:

“ אין הבדל רב בין הפסיכולוגיה של הפרט לבין הפסיכולוגיה של החברה. אנחנו מנסים להסביר לפלסטינים את הפחד המובנה והעמוק של ישראלים, או של יהודים בכלל, בגלל ההיסטוריה שלנו. אנחנו עוזרים לישראלים לחוש את הפחדים, התסכול והכעס של הפלסטינים בגלל ההיסטוריה שלהם, שקשורה בנו, כי אנחנו חלק ממנה. התמודדות עם פחדים, הבנת הפחדים, עוזרת מאוד לאנשים להבין זה את זה. ההתגברות על הפחדים האלה היא חלק מתהליך ההחלמה וחלק מהעבודה לקידום פיוס. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אתגרים ומכשולים:

“ יוצא שהישראלים לא מודעים לקיומו של מחנה שלום פלסטיני והחברה הפלסטינית בקושי מודעת לקיומו של מחנה שלום ישראלי, וזה חלק ממה שממשיך להזין את מעגל האלימות, כי אין לאנשים משני הצדדים תקווה, אנשים מיואשים וחושבים שאין עם מי לדבר בצד השני. יש, ואנחנו יודעים שיש. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

חזון, תקשורת:

“ אנשים צריכים לפקוח את עיניהם כדי להבין שהם לא יודעים הכל זה על זה ועל המצב. אנשים צריכים להבין שמה שמשתקף באמצעי התקשורת הוא רק חלק קטן מהתמונה כולה. אם אנשים יחפשו יותר מידע ויחפשו את האמת על העבר שלנו ועל ההווה שלנו, הם יראו דברים אחרים. אנשים מוכרחים להתמודד עם זה שעשינו עוול, גם אם היו סיבות לכך. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לקחת אחריות ולהכיר בעוול הזה. צריך להכיר בכך ששני העמים נשארים פה ושצריך למצוא דרך לחיות כאן בשוויון. כאשר אנשים יעברו את התהליך הזה, הם יראו את המציאות מנקודות מבט שונות וכבר יהיו קרובים יותר לפיוס ולקבל זה את זה. מה שצריך לעשות זה להגיע אל עוד אנשים, ובמהירות. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

חזון, אלימות:

“ מה שנותן לי תקווה זו הידיעה שאין ברירה. אנחנו כאן, שני העמים, ואנחנו רוצים לחיות כאן. יש לנו זכות לחיות כאן – לשני העמים – ואנשים לא יוכלו להמשיך ולקבל את המצב הקיים לאורך זמן, כי לאנשים רבים נמאס מהאלימות. אנשים משני הצדדים רוצים לחיות בשלום. יותר ויותר אנשים מבינים שאלימות איננה הפתרון. אנשים רבים כאן וגם בצד הפלסטיני שוכנעו שהשימוש בכוח ובאלימות יביא לפתרון מדיני, אבל יותר ויותר אנשים מבינים עכשיו שזה לא נכון. אלימות מביאה עוד אלימות וחייבים לשים לזה סוף. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

תקשורת:

“ לדעתי, בבוא היום ההיסטוריה תשפוט את תפקידה של התקשורת במלחמה שמתנהלת כאן ואיזו תרומה חשובה היא תורמת להתרחשותן של מלחמות. התקשורת גורמת לאנשים להאמין שמלחמות הן אפשרות, שמלחמות הן הפתרון הנכון, והפתרון היחידי. אנשים לא יודעים מספיק על פתרונות אחרים. אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי להרבה אנשים. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

כיבוש:

“ ספרי למישהו אקראי על הריסות בתים והוא יגיד, "כן, בנו בלי אישור אז הרסו להם את הבית", או "זה בית של מחבל, אז מגיע לו". אנשים לא יודעים כמה בתים נהרסו בגלל הנושא של היעדר אישורים ולא יודעים שאין כזה דבר היתרי בנייה ושאם הם [הפלסטינים] מבקשים היתר אף אחד לא ייתן להם. הם לא יודעים את העובדות שיוצרות מודעות. כשלומדים את העובדות האלה, מבינים שמשהו פה לא בסדר. אם הורסים לאדם בית שהוא בנה בלי אישור כי אף אחד לא היה מוכן לתת לו אישור כבר שנים ולא היתה לו ברירה כי אדם צריך בית, אז מתחילים להבין למה הילד הזה שהרסו לו את הבית גדל ומתחנך עם רצון לנקום ולהרוג. אחרת אנשים לא מבינים את הדברים האלה. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

כיבוש:

“ אנשים יגידו לך ש"צריך מחסומים כדי שמחבלים לא יסתננו לישראל". מה שהם לא יודעים זה שאמנם יש מחסום על הכביש אבל אם הולכים עשרה מטרים לכיוון אחד או לכיוון השני, אף אחד לא שומר. ומי שרוצה להיכנס לישראל ולעשות פיגוע, יכול לעלות על הגבעה או לחצות את הוואדי, הוא לא צריך לעבור דרך הכביש. כלומר, המחסומים לא באמת עוצרים אנשים. במרבית המקרים המחסומים רק פוגעים באנשים שלא חשודים בכך שהם באים לעשות פיגוע. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פחד:

“ אנשים כל כך חוששים לנסוע באוטובוסים, אבל יש סיכוי רב יותר שהאוטובוס יתהפך בגלל תאונה מאשר שהוא יתפוצץ. אז ממה אנחנו פוחדים? למה אנחנו פוחדים מכל מיני דברים? מי גורם לנו לפחד? איזה מידע דוחפים לנו לראש כל הזמן שגורם לנו לפחד מדבר אחד ולא ממשהו אחר? ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

תהליכי שלום פוליטיים/הנהגה מדינית:

“ במהלך אחד מסבבי השיחות בקמפ דייויד, צוות המשא ומתן הישראלי רצה לשבור את הקרח עם הצוות הפלסטיני והציע לבוא לפגישה בטרנינג. כל אחד שיודע משהו על הפלסטינים מבין שזה מגוחך מאחר שבתרבות הפלסטינית לא לובשים טרנינג למפגש פסגה. זה לא מכובד וזו אפילו הצעה מעליבה. מה שנראה לישראלים טבעי כל כך לא היה טבעי לפלסטינים. מי שסיפר לי את הסיפור הזה אמר שהפלסטינים הסכימו לשחרר קצת את העניבות שלהם... ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

תקשורת:

“ באותו שבוע הגיע לארץ ריצ'ארד גיר, האחד והיחיד, כדי לתווך בין ראש הממשלה הישראלי וראש הממשלה הפלסטיני ולקדם את השלום. עבדנו כל כך קשה לנסות ולהגיע אליו ולהזמין אותו לאירוע שלנו ולא הצלחנו. כל הקשרים שחשבנו שהיו לנו עם אנשים שהזמינו אותו לא עזרו. הם כנראה לא היו מעוניינים שהוא ייפגש איתנו. הצלחנו לקבל תשובה מידיעות אחרונות. ידיעה או כתבה שמתפרסמת שם פירושה חשיפה טובה. הם היו מאוד ברורים: אם תביאו תמונה של הילדים שלכם עם ריצ'ארד גיר, נפרסם אותה; בלעדיו, אנחנו לא מעונינים. אנחנו שומעים לעתים קרובות מאנשי תקשורת שהעבודה שלנו "זה לא חדשות", "חדשות טובות הן לא חדשות", "למה שאנשים יתעניינו בפלסטינים שרוצים שלום או שבאים לישראל?" ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שפה:

“ הילדים שפעילים בחלונות באים בעיקר ממשפחות ממעמד הפועלים ולא ממעמדות גבוהים ולכן רובם לא בהכרח דוברי אנגלית, וגם הילדים הישראלים לא תמיד מדברים אנגלית כל-כך טוב. אנחנו פועלים בעברית ובערבית ובזמן החופשי, בהפסקות, הילדים מתקשרים באנגלית, אם הם יכולים. בגילאי 14-12 האנגלית של הילדים בדרך כלל לא מספיק טובה ופירוש הדבר שקשה יותר לילדים ליצור קשרים בגלל מחסום השפה. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שירות צבאי:

“ אני חושבת שזה מאוד חשוב שאנשים יסרבו לשרת בצבא בכלל כי זה קול שצריך להישמע: הוא אומר, אנחנו לא רוצים לשרת בצבא כזה. לדעתי חשוב מאוד גם שמי שכן מתגייס, יסרב לשרת בשטחים; זה קול נוסף שצריך להישמע ויש לו תהודה רבה יותר כי קל יותר לציבור הישראלי לקבל סרבנות ממי שנמצא בצבא. לדעתי, חשוב מאוד גם שאנשים שמשרתים בשטחים יסרבו לבצע פקודות מסוימות; הקול הזה משפיע עוד יותר כי הוא מגיע מהשטח. אני חושבת שחשוב שאנשים יהיו בכל מקום. לדעתי, אם כל האנשים שמרגישים רע לגבי מה שהצבא עושה יסרבו לשרת בצבא, הצבא יישאר בידיים של האנשים המיליטריסטים יותר שמאמינים שהצבא מוכרח להילחם ושאין אפשרות אחרת, וזה דבר מאוד מסוכן. אני חושבת שבחברה דמוקרטית, חשוב שאנשים שלא מאמינים בפתרון צבאי ישרתו בצבא כדי להשמיע את הקול הזה בתהליך קבלת ההחלטות. חשוב לדעתי שאנשים יהיו בכל מקום ושאנשים עם מצפון יעשו בו שימוש בנסיבות שונות. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

תהליכי שלום פוליטיים/הנהגה מדינית:

“ ברק הציע לפלסטינים את "ההצעה האולטימטיבית שאי אפשר לסרב לה" בלי להבין שבלי קשר לתוכן ההצעה, פשוט לא מציעים עסקה סגורה. צריך לשאת ולתת, לדבר. כך מקובל בכל העולם ובמיוחד במזרח התיכון, כאן יש למשא ומתן מקום כל כך חשוב בתרבות, כולל האופן בו מנהלים משא ומתן, איך מתמודדים. כאשר ברק הציע עסקה סגורה, לא פתוחה למשא ומתן, הוא הפגין חוסר הבנה של המקום שהוא חי בו ושל האנשים שהוא מדבר איתם. אפילו אילו ההצעה הייתה מושלמת - והיא לא הייתה מושלמת - אני לא חושבת שהפלסטינים היו יכולים לקבל אותה כי פשוט לא עושים ככה, בשום מקום בעולם. זה מאד מתנשא לבוא עם עסקה סגורה. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

לקחים:

“ הייתי משקיעה יותר מאמצים בקשרים עם השכבות העליונות בחברה. נראה לי שהיה יכול להיות מועיל אם היו לנו קשרים, יותר משהיו לי כשהתחלתי. אפילו להשקיע כמה חודשים ולחפש תומך, מישהו עם כוח, כסף, קשרים, מישהו שיכול היה לפתוח לנו דלתות. זה היה חוסך לנו כמה שנים של עבודה אם היה מישהו כזה לצידנו [....] באמת שאני לא יודעת מה הייתי עושה אחרת. אפילו המאבק הכלכלי שלנו יצר אווירה מאוד מסוימת בארגון ואילו היה לנו כסף כשהתחלנו אולי לא היינו "מרוויחים" את האווירה הזאת. מרבית האנשים שהגיעו לחלונות ידעו שאין כסף. לעיתים קרובות, כשיש כסף באים האנשים הלא נכונים כי הם יכולים לקבל משכורת טובה, אז למה לא? אם היו אנשים שבאו לחלונות בגלל הכסף, הם עזבו מהר מאוד. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

התערבות בינלאומית:

“ ישראלים לא מרגישים שאם משהו יקרה עכשיו, העולם יעמוד לצדנו; אולי ארצות הברית תעמוד לצדנו אם יהיה לה אינטרס. זה עניין חשוב מאד ואני חושבת שצריך להתייחס אליו, ויחד עם זאת, צריך לקרוא אותנו לסדר ולומר לנו איך להתנהג. לקהילה הבינלאומית בהחלט יש תפקיד. אה כן, ולתרום לנו - לארגונים שפועלים לקידום השלום – כסף, הרבה כסף! [....] אם מדינות יתרמו יותר כסף לעבודה שיכולה לשנות את דרך המחשבה של אנשים ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

^ חזרה לראשית הדף