הקרנת הסרט "נקודת מוצא" בכפר וולג'ה 16.9.2008 מידע נוסף

זהות, דת, התנחלויות, ציונות:

“ האזור [שבו גדלתי] נמצא מעבר לקו הירוק, למרות שההתיישבות בגוש עציון התחילה לפני קום המדינה. נקנו שם אדמות בצורה חוקית, אדמות טרשים, והוקמו בזמנו יישובים בעלי אוריינטציה חקלאית. בשנת 1948 הגוש נפל ומאז 1967 סיסמת המועצה האזורית היא 'ושבו בנים לגבולם'. אנשים גדלים שם על המורשת הזאת של היאחזות בקרקע, שיבה ליישובים, לאדמות, לארץ שהיא שלנו. יש שביל, תוואי, שנקרא 'דרך האבות', הדרך שאברהם הלך מבאר שבע להר המוריה. מלמדים אותך להרגיש חיבור דתי למקום הזה. בגיל יותר מאוחר זה מתחבר לתודעה פוליטית ובאופן טבעי למפד"ל ולמפלגות הימניות, שרואות בשיבת ציון תהליך היסטורי של חזרה של עם לארצו. למרות הבעייתיות בכך שחיה שם אוכלוסייה ערבית, רואים בה [באוכלוסייה הערבית] מכשלה שצריך להתמודד איתה אבל בשום אופן לא משהו שיכול לחייב ויתור על התהליך הזה, על הזכות הזאת. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שינוי אישי:

“ אבל בשנת 2000 פגשתי בחור והיה בינינו דיאלוג אמיתי וחברות אמיתית. התחלתי לראשונה לראות דברים אחרת, עד כדי כך שאני מגדיר את המצב שהייתי בו קודם כסוג של התעלמות, סוג של התעלמות ממשהו שנמצא בטווח הראייה שלך. כמו צבעים שאתה לא רוצה לראות אז אתה מסלק אותם מהספקטרום של מה שאתה רואה, עושה את עצמך עיוור לצבעים מסוימים. אני מדבר על ההתייחסות שלי לאוכלוסייה הערבית שגרה בשכנות, פה קרוב. הכרתי אותם לא באמת כאוכלוסייה של אנשים שחיים פה ושיש להם חיים משלהם, אלא כדמויות ששימשו לעבודות, ראיתי אותם בעבודות, כפועלים, כמנקים, ראיתי אותם בבית ספר, שרתים, בעבודות שההורים שלי ושאר ההורים לא רצו לעשות. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שינוי אישי, ציונות:

“ חזקתי בתפיסות שגדלתי איתן ולא ממש ביררתי אותן לעצמי, קיבלתי בעצם השקפה שבנה מישהו אחר ולא אני. המסקנה בעצם, השורה התחתונה של ההסתכלות החדשה שלי, היא שהמחיר שאנחנו משלמים על החזקה בשטחים האלה כל כך גבוה שהוא בא בעצם על חשבון הקיום הציוני בארץ ושאני חושב שכדאי לנו [לוותר עליהם], מבחינה פרקטית, לא מתוך גישה הומניסטית או סלחנית. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

תגובות הקהילה:

“ הפעילות הראשונה שלנו [ציונות דתית ריאלית] הייתה להפיץ את העצומה שלנו שפונה לציבור הדתי-לאומי בהתנחלויות. קראנו להם להכיר בנחיצות של וויתור על חלק משטחים בארץ ישראל בשביל לקיים את הריבונות הישראלית-יהודית בגבולות מוסכמים [מבחינה בינלאומית] וכדי להתרכז בבעיות של החברה הישראלית. הבעיות האלה מוזנחות בגלל המצב הפוליטי והסכסוך, ובגלל כל המשאבים שהסכסוך הזה לוקח. זו הייתה רק הפתיחה. אנחנו ממשיכים להפיץ את העצומה הזאת בנוסחים שונים, פונים לקהלים שונים. עם פרסום העצומה רואיינתי ואנשים מהיישוב ראו בזה ממש פגיעה, סטירת לחי, כי אני אמרתי שהתפכחתי, שאני רואה דברים שמקודם הייתי עיוור להם, ולגביהם אני בעצם אומר שהם עיוורים וצריכים להתפכח. היו כמה תגובות חריפות שהיו לא לעניין. לא שהתאכזבתי מהם, אלה אנשים שידעתי שהם קיצוניים. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אתגרים ומכשולים, התנחלויות:

“ עזבתי (את אלון שבות) עם אשתי והבת שלי מסיבה אידיאולוגית, כדי לא לחיות בחסות הכיבוש. ההורים של אשתי גרים במרכז הארץ אז התקרבנו אליהם קצת כך שבשבילה זו הייתה החלטה פרקטית ולאו דווקא פוליטית. מבחינה כלכלית זאת הייתה החלטה קשה מאוד. דירות בתוך ישראל הן יקרות בהרבה, היה קשה לקנות דירה. המדינה מעודדת אנשים לבוא להתיישב פה, יש מענקים, הלוואות מדינה נוחות. אחד הדברים שמדהימים אותי זה שעכשיו, אפילו שראש הממשלה מדבר על הצורך לשלם מחיר גבוה ועל פינוי ישובים, עדיין יש מבצע של מחירים אטרקטיביים שכולל את היישובים בשומרון. בישוב רימונים, לדוגמא, האנשים שיושבים שם מקבלים מענק, משלמים להם שכר לימוד, הם זוכים להשתתפות בשכר דירה. אפילו מי שהולך לחבל עזה מקבל הרבה הטבות. איך המדינה יכולה לדבר בדרך אחת אבל בפועל להתנהג בדרך אחרת? ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

זכויות אדם, שפה, דמוקרטיה:

“ בתקופה שלפני ההתנתקות, בזמן המאבק של הימין נגד ההתנתקות, שאלו שם, "איפה זכויות האדם? זו רמיסה של זכויות אדם לגרש אנשים ולהרוס את הבית שלהם," הדמוקרטיה צריכה "להתחשב" בזכויות האדם של תושבי גוש קטיף. פתאום דיברו על דמוקרטיה, על זכויות אדם, על זכויות אזרח, על שוויון ועל המושגים האלה, אבל רק בנוגע אליהם. כשאזרחי ישראל הערבים מקבלים יחס של אזרחים סוג ב' ולא זוכים לשוויון אזרחי, הם לא מכירים את המושגים האלה, זה לא מעניין אותם. פתאום, כשזה נגדם, הם מכירים בהם, בכך שבמדינה דמוקרטית יש חוקי יסוד. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

שינוי אישי, ביטחון:

“ היה מחסום פתע [...]  אחרי שעברתי את המחסום ראיתי שמאחורי המחסום יושבים על הרצפה גבר מבוגר ואיתו ילדה קטנה והבנתי שעיכבו אותם [...] פתאום הסטריאוטיפ התנפץ, וזה קרה כתוצאה מדיון ומבדיקת המציאות ואחר כך ממה שראיתי. היה יום חם והזקן והילדה סבלו ופתאום הבנתי את המשמעות מאחורי הדוגמא של הזקן ההוא והילדה הקטנה: מרבית הפלסטינים חיים במציאות כזאת קשה. אני חושב מה הייתי עושה במקומם. האם אני מוכן להתחלף איתם? אני לא רוצה להיות אחראי למציאות הזאת. בעיקרון, המטרה של המציאות הזאת היא רק ביטחון וזו מטרה ראויה, אבל בתוך המציאות היומיומית הזאת קורות הרבה עוולות ואני לא רוצה להיות אחראי להן. אני רק יכול לדמיין את עצמי בסיטואציה כזאת, אני חושב שהייתי מרגיש ייאוש, רק ייאוש זה יכול להצמיח, במיוחד אצל אנשים מבוגרים. אנשים צעירים, עוד יש להם עתיד רחוק שהם מקווים שישתפר בו משהו. אנשים מבוגרים כבר לא רואים את השינוי שיכול להתרחש ולכן אין להם כוחות להיאבק. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

דמוקרטיה:

“ כל הדיבורים על כך ש"כל כך טוב להם" [לפלסטינים]. מישהו היה רוצה להתחלף איתם? כל כך טוב? כן? מדברים על דמוקרטיה אבל להיות דמוקרט זה גם לאחל לכל אדם אחר דמוקרטיה, להיות אזרח במדינה דמוקרטית. דמוקרט לא יכול להגיד שהוא מחזיק בדעות דמוקרטיות אבל רק בשבילו, שזה נכון ובסדר שיהיו אנשים שיחיו במשטר צבאי, בדיקטטורה. לא, זה לא דמוקרטי. אתה חייב לאחל לכל אדם אחר שיהיה אזרח במדינה דמוקרטית. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

דת, תהליכי שלום פוליטיים/הנהגה מדינית:

“ אנחנו משתמשים בשפה הדתית ובבסיס הדתי המשותף כמקור לשיחה, לבחון את המשותף, את הדומה וגם את השונה. הרי מדובר באנשים שמאמינים בדתות מונותאיסטיות ויש להם הרבה במשותף בהשקפה, לפעמים בהשקפה על החיים, בפרופורציות, בערכים המרכזיים של החיים , גם ביחס לעולם המערבי, לחילוניות, יש דברים מאוד דומים. זה העיקרון, שזו קרקע מאוד טובה לדיאלוג, דווקא. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אתגרים ומכשולים, זהות:

“ המלחמה [מלחמת לבנון 2006] הביאה איתה בעיה. פתאום יש מלחמה ויש התלכדות ושותפות גורל בקבוצה היהודית. אנחנו יודעים שגם ערבים נפגעו במלחמה כי נורו טילים על הגליל והרגו גם ערבים. אתה חושב שגם הערבים יהיו בצד שלך, יראו בנסראללה ובחיזבאללה אויב, ובעצם אתה שומע שזה לא ככה וזה לא כל כך מובן, לא כל כך הגיוני. אנשים אומרים, "אם את מזדהה עם האויב שלי, איך אני יכול לדבר איתך?" זו דוגמא אחת. כמו שפיגוע יכול לגרום לאנשים בתהליך של דיאלוג לסגת קצת או לאמץ פתאום תפיסות יותר רדיקליות, כמו שפיגוע יכול להביא אנשים למצב של ייאוש ולגרום לאנשים להרגיש שהדיאלוג לא תורם לשום דבר ולכן הוא מיותר, שחבל על האנרגיות שמשקיעים, חבל על האמוציות. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

תפיסת השלום:

“ השלום עומד בסיומו של תהליך שטרם החל. התהליך שאנחנו מנסים להתחיל כאן הוא הכרה בצורך להיפרד, בצורך של מדינת ישראל לסיים את הכיבוש ולהשקיע מאמצים בפתרון הבעיות הפנימיות שלה, כמובן בעזרת אמצעים ביטחוניים. כמובן שהשאיפה לטווח ארוך היא צעד נחוץ לשלום עתידי. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

תקשורת, התערבות בינלאומית:

“ שיבואו ויראו בעיניים שלהם... מה שהם יודעים, מה שהם יודעים מהתקשורת, הוא לא שקר אבל הוא חד מימדי. אני לא יכול להתלונן כי התהודה שהסכסוך הזה מקבל בעולם גדולה יחסית. כמעט בכל מקום בעולם, מי שרואה טלוויזיה ויש לו מודעות תקשורתית וסביבתית יודע בערך מה הולך פה, פחות או יותר. לא בניואנסים או בפוליטיקה הקטנה אבל התמונה הכללית. מקבלים תמונה מסוימת מזווית מסוימת והתמונה לא טובה. אני חושב שאנשים צריכים לבוא להכיר [את המקום כאן] מקרוב, אם זה מעניין אותם. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

^ חזרה לראשית הדף